 |
|
כתבנו הנועז יצא למשימה בחזית העורף הישראלי כדי לבדוק אם אחרי כל המקומות שנסגרו מפאת המצב, אפשר עוד להשיג המבורגר טוב בעיר הקודש. צמחונים - ראו הוזהרתם.
|
|
| אוכל ותיירות • אדם קלין אורון • יום ד', 10/7/2002, 16:13 |
|
| |
הקציצה השחומה, שהיא כנראה האוכל הנפוץ בעולם אחרי הפיצה, עברה את כל שנות ה-90 באפרוריות משמימה. את הים המונוטוני הזה שברו רק שני איים של עניין: פריצת מקדונלדס לשוק הישראלי, ויש להודות על האמת ולהכיר בכך שזה היה אירוע כלכלי ולא ממש חגיגה קולינרית; וההמבורגר של דיקסי.
אחח, ההמבורגר של דיקסי... הו, ההמבורגר של דיקסי...
דיקסי, מסעדה הממוקמת באחד הרחובות המכוערים ביותר בתל־אביב, יגאל אלון, היא מסעדה אפלולית ומצוינת, באותה בעלות (אירית שנקר עם מגע של חיים כהן) כמו מסעדת קרן וברמה דומה של אחידות במצוינות כבר מעל עשר שנים. ההמבורגר שלה עשוי מבשר טחון מיושן ומשובח, מתובל לעילא ולעילא, עם מבחר תוספות נאה לבחירה - כאשר החביבה עלי היא מח עצם, שהשומניות העסיסית שלו עושה להמבורגר רק טוב.
כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, רק מכתיבה על דיקסי מעלה פי ריר, ארנקי קופץ לידי ובטני מגרגרת כחתול. ובכן, לפני כמה חודשים טעיתי וחשבתי על דיקסי בזמן שגם הייתי רעב ובעל זמן, ואז גיליתי שאני שרוי בצרה: בטני במערב ואנוכי בפאתי מזרח. לא היססתי לרגע, ויצאתי למפות את ההמבורגרים השונים שאפשר לאכול בירושלים. כיוון שהעיר אוחדה לה יחדיו, אני מוסיף את דעתי גם על הצ'יפס. כל שאר האפשרויות (שניצל, חזה עוף וכדומה) אינן נסקרות - לא בשביל זה הגענו עד הלום. במהלך תקופת הבדיקה גיליתי שההמבורגר עושה קאמבק שלא היה מבייש את ג'ון טרבולטה, ופתאום כולם מגישים אותו ואוכלים אותו, כך שסקרתי רק את המקומות שהגישו המבורגר לפני שזה נהפך אופנתי.
האופציה הנפוצה
אפילו בירושלים (לכל התל־אביבים: ממשיכים באיילון דרום עד שהוא נגמר, ואז - פלא פלאים! - ממשיכים עוד) ניתן למצוא את שלוש רשתות ההמבורגר הנפוצות בישראל: מקדונלדס, ברגר קינג ובורגר ראנץ'. למען האמת, הסניפים הכשרים היחידים של מקדונלדס בארץ נמצאים בירושלים, ולכן נתחיל עם 'רשת המסעדות הגדולה בישראל'.
מקדונלדס - היתרון של מקדונלדס הוא באחידות המדהימה שלו: איפה שלא תאכל אותו בארץ (ובמרבית העולם), הטעם בדיוק אותו הדבר. יתרון נוסף הוא שמבחינת שילוב טעמים, עשרות שנות ניסיון ומיליוני סניפים בעולם אינם טועים - ההרמוניה המושגת בלחמניה הקטנה (מאוד) של מקדונלדס מעוררת התפעלות: כל הרטבים, הירקות, הלחמניה, הגבינה ואפילו השומשום משתלבים יחד מצוין. שמתם לב, אני מקווה, שלא הזכרתי את הקציצה, ולא בכדי: אם יש בשר בהמבורגר של מקדונלדס, לא שמתי לב. פלסטיק מעורבב בקרטון, ויכול להיות שטיפה גומי, אבל בשר? לא ולא. בנוסף, כשמוציאים את הגבינה, גם ההרמוניה נפגמת, כך שהכשרות מרעה את המצב עוד יותר.
המבורגר: 5 מתוך 10.
צ'יפס: 7 מתוך 10. פריכים וחמים, זקופים כחיילים בקרטונם הקטן.
ברגר קינג - האחידות המפורסמת של מקדונלדס חסרה כאן: לפעמים טעים יותר, ולפעמים פחות, תלוי בסניף ובכמות המריחואנה שעישן אתמול בלילה הינוקא המשרת אותך. גם האדיבות והזריזות לא משהו, אבל על הכל מחפה ההמבורגר. הקציצה של ברגר קינג היא הגדולה, העסיסית ומלאת הבשר ביותר מבין הרשתות הגדולות, נקודה. הצ'יפס, הגלידה, השירות, הרטבים, ניקיון השירותים, בקיצור כל השאר, לא משהו.
המבורגר: 6.
צ'יפס: 5. לא פריכים במיוחד, דרגת צלייה אחידה (במקום בשרניות בפנים וקליפה מוצקה בחוץ), משעממים.
בורגר ראנץ' - הוותק של בורגר ראנץ' בארץ אמור לתת להם יתרון גדול בהכרת הטעם הישראלי, אבל הוא גם נותן להם חסרון עצום בתרבות ניהול מחופפת וישראלית. חוסר האחידות באיכות איום: לפעמים תקבל קציצה מעניינת, ייחודית וטעימה; לפעמים גוש רופס של טעמים מתנגשים ובשר (?) בלתי אכיל. הצ'יפס שלהם נוטף שמן וחסר ייחוד, והחמוצים נוטים להשתלט על טעם ההמבורגר בחדות יתרה. עם חייבים, אז כדאי ללכת על ספרדי - לפחות זה מעניין.
המבורגר: 4.
צ'יפס: 4, אבל הצי'פס־איקס החדש שלהם מקבל 7 בקלילות - זהובים וקשיחים, אבל לא מאבדים את טעם תפוח־האדמה האהוב.
האופציה השפויה
יש בירושלים ארבעה מקומות המוקדשים להמבורגר - ברי בורגר, בורגר בר, סטאר בורגר והילי, שנפתח לאחרונה. השלישי זכה למקלחות של צוננים מכל מבקר בעיר, ולכן לא הקרבתי עצמי באוהלה של כתיבה עדיין. עם הקוראים הקציצה.
ברי בורגר - ברחוב יפו, ממש במרכז העיר, נמצא ברי. הם מציעים קציצות טריות, גדולות, מורכבות לנגד עינייך ולפי טעמך (עם בצל? בלי רוטב שום? יותר חסה?) והכל, כולל שתיה וצ'יפס, בפחות מ-30 שקלים. המקום הוא כוך קטן ואינטימי, השירות אדיב, יש הנחות לסטודנטים והריח נהדר. הבעיה היחידה היא שההמבורגר, מה לעשות, לא משהו: הבשר לא מתובל מספיק ונראה לי שגם לא באיכות מדהימה, ההסתמכות המוחלטת על טעמו של הלקוח, שלא באמת יודע מה הוא רוצה, מביאה לתוצר נטול הרמוניה לחלוטין - הבשר משתלט על הכל, או שהרוטב דומיננטי מדי, או שאתה אוכל לחמניית בצל.
המבורגר: 7.
צ'יפס: 8. פריך ונחמד, בחיתוך ידני ובלי הקפאה מראש
בורגר בר - הבורגר בר הוא ההמבורגריה המצליחה בירושלים, עם סניף בעמק רפאים ואחד בשמאי, תנועת לקוחות מתמדת, ושעות פתיחה נהדרות (עד 3 בבוקר!). כל היתרונות של ברי בורגר קיימים גם פה - השירות, האווירה, המחיר והכל. ההצלחה אינה בכדי: ההמבורגר שלהם מצוין, מתובל למופת, המגישים יודעים איך להרכיב לחמניה ראויה, והגודל עצום. החסרונות: הסניף בעמק רפאים לא מאוורר מספיק ומחניק שם מאוד, לוקח המון זמן (לפחות 15 דקות) עד שההמבורגר מוכן, והצ'יפס איום ונורא: החתיכות ספוגות שמן ודבוקות אחת לשניה.
המבורגר: 8.
צ'יפס: 2. איכסה.
הילי - במיקומו של מומנט הישן (לא זה שהתפוצץ, לפניו), ובאותה בעלות, נפתח לא מזמן הילי, בר־בורגר יאפי למדי (כמו כל יוזמה מומנטית), מעוצב בקפידה, עם בר ענק וחדר ממוזג, ואפילו חצר קטנה הפונה לרחוב עזה (אין כמו עשן של אוטובוס בקציצה שלך). הבשורות הרעות: השירות מתחנף אך חפיפניקי, דואג־בכאילו אבל לא־אכפתי־באמת. הבשורות הטובות: ההמבורגר מצוין, עבה, עסיסי, מתובל כדבעי ובא עם תוספות מעניינות אך יקרות (כמו כבד אווז, ביצה עין וחזה אווז, שאת זה האחרון דגמתי ואני ממליץ עליו כמשדרג־טעם משובח, אפילו שהוא יעלה את ערך הארוחה ב-10 שקלים מוגזמים). הלחמניה (גם מבחינת שילוב הטעמים של החסה־מלפפון־בצל, ובעיקר מבחינת המרקם) די פתטית, אבל ההמבורגר מפצה בגדול.
המבורגר: 8.5, אבל בלי העטיפה (מי מגיש סלט עלי בייבי ליד המבורגר?) אפילו 9.
צ'יפס: 7. מצד אחד חמים וקשיחים, מצד שני חסרי טעם.
האופציה היקרה
לא ביקרתי בכל המסעדות, הפאבים, הברים ובתי־הקפה בירושלים שמציעים המבורגר, אבל ישנם כמה מקומות שראוי להזכיר.
צ'אקרה - זהו, כנראה, הבר־מסעדה המצליח ביותר בירושלים. הוא יושב בקצה שלומציון, פתוח רק מ- 19:00, ומלא תמיד. אודה ואתוודה - אני לא חולק את ההערצה הגורפת לאוכל של צ'אקרה (שזכה אפילו בציון לא רע מגומיו), שנראה לי מהמקומות שמחפה בכמות על איכות. נחמד, אבל לא יותר. ההמבורגר אותו הדבר - גדול, חם ויוצא ממטבח של מסעדה (אסתטי ומושקע), אבל לא טעים במיוחד: התיבול לוקה, דרגת הצליה אחידה (דהינו, ההמבורגר לא רך במרכז ונגיס בקצוות) והכל קצת משעמם. גם הצ'יפס של מסעדה, אבל זה דווקא לטובתו.
המבורגר: 6.5.
צ'יפס: 8. פלחים גדולים ומטוגנים באהבה.
לינק - עוד בר־מסעדה מצליח ביותר, הפעם על קינג ג'ורג', שמגיש המבורגר קטן אחד או צמד, במחירים סבירים ורוב הלילה. ההמבורגר סובל מבעיית הלחמניה המפורסמת: מתרכזים בבשר ומתעלמים משאר התוספות שאמורות לבוא בלחמניה, וכאן יש בקושי עלה קטן של חסה ופיסת מלפפון חמוץ. גם הלחמניה לא מתאימה להמבורגר, אבל הכל היה נסלח אלמלא הבשר עצמו היה נטול השראה לחלוטין.
המבורגר: 5.
צ'יפס: 7. מוצלח במיוחד, זהוב מבחוץ ולבן מבפנים, כמו שצריך.
שונקה - הפעם מסעדה, ועוד אחת המוצלחות בירושלים. באופן כללי, אני ממליץ על העסקית שלהם בערב - 120 ש"ח - כאופציה שפויה לאכול ארוחת גורמה מלאה, ועל זאת בצהרים - 49 ש"ח - כמציאה אמיתית לשתי מנות משביעות ומעניינות. במסגרת העסקית (ובכלל) הם מגישים המבורגר עגל צלוי כרצונך (אין כמו סטייק טרטר!) ברוטב פטריות ושמנת. הייתי רוצה להגיד שזה טוב כמו שזה נשמע, ובפעם הראשונה זה באמת היה מוצלח. בפעם השניה, לעומת זאת, הוגשה לי סוליית נעל שאפילו בבורגר ראנץ' היו מתביישים בה.
המבורגר: 5, וגם זה כי אני זוכר להם חסד נעורים.
צ'יפס: איזה צ'יפס? פה זאת מסעדה, חבובצ'יק! אתה תאכל את סלט הירוקים בווניגרט ואת תפוחי האדמה האפויים ותגיד יפה תודה!
דיאז - ראוי לסיים בדבר טוב, ולכן שמרתי את דיאז לסוף. בניסיון נואש לא להיסגר כמו כל שאר המסעדות בירושלים פצחו בדיאז במרתון עסקיות: מ-12:00 ועד 22:00 (כן, עשר בלילה) ניתן לקבל מנה ראשונה, עיקרית ושתייה במחיר שבין 29 ל-39 ש"ח. ב-39 תוכלו לקבל את ההמבורגר שלהם (בכלל, הם חזקים בבשרים ובמאפים - תתרחקו מהפסטה שלהם), שבא מוכן וערוך בתוך ג'יאבטה, עם הרטבים המתאימים והירוקות הדרושים (בצל בצד, כי לא כולם אוהבים. אני, כמובן, העמסתי). עם הגעת המנה עיקמתי את אפי בגלל בחירת הלחם האופנתית והמוזרה - המבורגר יש להגיש בלחמניה מתאימה, קבעתי - אבל בהמשך עיקמתי אותו בגלל שפערתי את פי לממדים לא אנטומיים במאמץ להכניס את כל הכבודה פנימה. המבורגר נ ה ד ר, ורוד ועסיסי, משתלב עם שאר רכיבי הסנדוויץ' בסינרגיה מופלאה לכלל כריך שמיימי. ללקק את האצבעות (כמובן שאוכלים בידים).
המבורגר: 9.5.
צ'יפס: 7. מצוינים, אבל האמת היא שאחרי ההמבורגר הזה אפילו קיסמי־שיניים היו מקבלים אצלי ציון גבוה.
ובא לציון אוכל!
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש