 |
נו, ראיתם את תשדירי הבחירות של שרון וברק? לא? לא נורא. דובי קננגיסר מביא לכם סיכום של עיקרי החוויה הטלוויזיונית היחודית ששמה "תשדירי התעמולה".
|
|
| תקשורת • דובי קננגיסר • יום ג', 16/1/2001, 22:11 |
|
| |
תשדירי הבחירות התחילו היום בקול ענות חלושה. קשה, קשה להנות מתשדירים כשאין מפלגות קטנות שיעשו קטעים. לפחות מפלגת העבודה עשו לנו טובה, וחסכו מאיתנו עוד ג'ינגל מעיק. יחסית לשני מועמדים - הגיוון בתשדירים היה מפתיע.
נכון, אבל...
הקמפיין של ברק היה רצף אחד ארוך של התנצלויות. הקו שלו מצטמצם לאמירה "נכון, אבל..." - נכון, טעיתי; נכון, לא התייעצתי; נכון, אכזבתי - אבל! האבל היה שרוי בערפל נעים לאורך רוב רצף התשדירים. ברק כמעט הצליח לעבור יום תשדירים שלם בלי להכניס לשרון. אילו היה מצליח בכך, היה נותן תשובה ניצחת לתשדיר האזהרה של הליכוד, שם הוזהר הציבור מפני ההלעזות הצפויות של ברק על שרון. אבל האצבעות דגדגו לפרסומאים, ותשדיר אחד שודר, לבסוף: אריאל שרון, בראיון משנת 98', מצהיר כי מלחמת לבנון הייתה "מהמוצדקות במלחמות ישראל". שרון חזר על הדברים פעמיים. יוצרי התשדיר השמיעו את הדברים כפול כמה וכמה. על רקע תמונתו של שרון, הוקרנו בסופר־אימפוזיציה תמונות של הרוגים במבצע של"ג ומלחמת לבנון. התוצאה הזכירה את סצינת המסוקים מתוך "אפוקליפסה עכשיו". משמעות ההרמז ברורה - שרון יביא מלחמה.
אך התשדיר הזה היה הצפוי ביותר (מיד אחרי התשדיר שהציג את פועלו של ברק, והתשדיר הממוחזר "לוחמים מדברים על ברק"). שני התשדירים המעניינים באמת בקמפיין של ברק היו תשדירי הראשים המדברים. בראשון, נשא אהוד ברק נאום לאומה. ברק, במה שאמור להתקבל כפניה כנה וכמעט אינטימית אל הציבור, סיפר על טעויותיו, התנצל, וביקש הזדמנות נוספת. שני דברים חשובים (יחסית לתשדירי בחירות, כמובן) נאמרו בתשדיר - האחד, המרצתו של ברק: שמו של יוסי שריד הוזכר בין אנשים החשובים איתם מבטיח ברק להתייעץ בכהונתו הבאה. פנייה ברורה אל המאוכזבים המאיימים להצביע בפתק לבן. הדבר החשוב השני שנאמר הוא התנערותו הסופית של ברק מש"ס. אם לא היה מדובר בש"ס, הייתי מעז לטעון כי ברק שרף את כל הגשרים אל המפלגה הזו, תוך שהוא מתנצל בפני מצביעיו על הנסיון לצרפם לממשלתו. האמירה הזו מנסה לגרוף חזרה את מצביעי המרכז ושינוי, שהתאכזבו ממדיניות הפנים של ברק לא פחות מאשר ממדיניות החוץ. השאלה הנשאלת היא האם אין בצעד שכזה כדי לגרום יותר נזק מתועלת - אם היה קיים סיכוי שש"ס לא תטריח את עצמה ואת מצביעיה מרבצם (והציניקנים יוסיפו: מקברם), הרי שכעת עלול הדב הישן הזה להתעורר ולנהום - ונהמת ש"ס נשמעת היטב בקלפי. בכל אופן, ברק מנסה לרפד עצמו מכל הכיוונים - אל תצביעו בשבילי, הוא אומר - תצביעו בשבילם! ומצביע על ראשי המפלגות שסביבו. חבל שהם לא מתמודדים.
התשדיר המעניין השני (מבחינה אנתרופולוגית, אולי, אבל בכל זאת מעניין) הוא התשדיר בו פונה פרס אל הקהל. גם כאן המשיך הקו האפולוגטי, ואף התגבר. פרס אמר באופן מפורש כי לא עכשיו הזמן להצבעת מחאה. בכך, הוא מיצב את ההצבעה למען אהוד ברק כפשרה זמנית, הצבעה מתוך חוסר ברירה. הוא לא מבקש שהמצביעים יצאו לכיכרות עבורו - הוא יתספק בכך שיצאו לקלפי. עוד המשיך פרס ובדמעות בזוויות עיניו (דמעות כאב?) סיפר בשבחו של אייהוד ברק, דיבר על אומץ ליבו ונועזותו, ונראה, בסופו של דבר, כאילו הוא לא ממש הצליח לשכנע את עצמו, לא כל שכן את הצופים בבית.
אגב, לאחר שגם ברק וגם שרון סיפרו לנו כיצד כל חייהם הוקדשו למדינה, גם פרס החליט להצטרף לחגיגה, וסיפר לנו שגם הוא - כן, כן - הקדיש את כל חייו למדינה. האם יכול להיות שחינו של ביבי נתניהו נעוץ בכך שהוא הקדיש גם כמה שנים סתם בשביל להיות בן־אדם מן השורה? טוב, דוגמא רעה.
מי צילם את זה לעזאזל?
בתשדירים של הליכוד לא חסכו מאיתנו את כל הקלישאות הכואבות ביותר של מערכות בחירות. שרון מניף את נכדתו. תומכות שרון מניפות דגל על רקע ירושלים. תומך שרון עם ראסטות. תומכת שרון מחזיקה בזרועותיה תינוקת. דוגמנית נאה מציירת במברשת את מה שכנראה מהווה את הלוגו של הקמפיין - קו אדום מתחת למילה "מנהיג" (אוי, אוי, אם רק היה לי כוח להתחיל להשתעשע במשחקים על השילוב של "מנהיג", "קו אדום" ושרון...). והג'ינגל! הוי, אלוהים! הג'ינגל! הלא סבלנו מספיק? האם אין מספיקות 2000 שנות גלות? האם מגיע לו לעם היושב בציון לסבול התעמרות שכזו? רק בשביל זה שווה להצביע ברק - "אסור לחזור לימי הג'ינגלים - אהוד ברק". הרי לכם סטיקר שאני אהיה מוכן להדביק על השמשה האחורית של הסיטרואן.
אבל אם נתעלם מהג'ינגל, יש עובדה אחת טורדנית עד מאוד בקמפיין של שרון. הוא מזכיר לי משהו. אני לא בטוח מה. אה, כן! את הקמפיין של נתניהו, לפני שנה וחצי. אני מוכן להתערב שהפוזה בה מצולם שרון לצד סיסמת הבחירות שלו (הסנטר נשען על כף היד) היא אותה הפוזה בה צולם נתניהו. מצד שני, יכול להיות שאני טועה. עוד דמיון ניתן היה למצוא בתשדיר הכתובית. התשדיר נפתח בסמל המוכר "אסור לצפייה לילדים", ולאחריו כתובית אזהרה המתריעה בפני הציבור על ההשמצות שקמפיין ברק הולך להטיח בשרון.
בסופו של דבר, רמת ההשמצות בפני הצדדים הייתה זהה. התשדירים המוכרים לנו מבחירות קודמות על מאוכזבי השלטון לא נעלמו גם במערכת הנוכחית. מצביעי מרצ(!) הודיעו כי הם התאכזבו מברק, והם מתכוונים להצביע לשרון. את הלוגיקה לא ממש הבנתי, אבל הז'אנר מוכר וחבל להתעכב עליו.
שלושה ראשים מדברים היו לשרון - האחד, אהוד אולמרט, מפצה על הסניגוריה שלימד על אהוד ברק בבחירות הקודמות, הודיע כי "ברק מחלק את ירושלים" (הדז'ה־וו! תפסיקו עם זה!). מאיר שיטרית פנה אל ברק וביקש ממנו להפסיק את הויתורים ולמנוע מפרס לנהל שיחות עם עראפת תחת אש פלסטינאית. ושרון עצמו פנה אל העם וסיפר לנו כמה שהוא אוהב שלום.
עכשיו, בואו לא נעסוק שניה במסרים, בואו נדבר על איך שרון נראה בתשדיר הזה, ותבינו שאני אומר את הכל מתוך רצון טוב ולא מתוך איזושהי רשעות. צריך להכיר בעובדות. שרון הוא אדם כבד גוף. כשמצלמים אדם כבד גוף, בדרך־כלל רוצים להושיב אותו בכיסא רחב. שרון, עד כמה שאנחנו יודעים, ישב על שרפרף. הוא נראה כמרחף באוויר. אילו היו מצלמים אותו (כמו פחות או יותר כל אדם אחר בתשדירים הללו) בצילום חזה וראש (מה שמכונה "תקריב בינוני"), ניחא. אבל הצלם התעקש להראות את שרון מהברכיים ומעלה, כולל ידיו המונחות בחיקו ולא ממש יודעות מה לעשות עם עצמן. חבר'ה, עצה לעתיד: זה נראה רע. כל התשדיר התקשיתי להקשיב לדבריו של שרון (היה שם הרבה "שלום", אבל אין לי מושג מה עוד), כי עיני היו מרוכזות לחלוטין בידיו הפכורות.
אל תתנו להם ילדים!
בחדשות ערוץ 2 דיווחו כי השופט חשין, המאשר את התשדירים, הביע מורת רוח משילובם של תמונות חיילים וילדים בתשדירי הבחירות. כפי שמיקי חיימוביץ' העירה - בלי צבא וילדים, מה בדיוק ישאר מהתשדירים האלו?
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש