ארבעת פרסי האוסקר שבהם זכה הסרט "Bohemian Rhapsody" בטקס פרסי האוסקר האחרון מצליחים אולי להמחיש את חווית הצפייה בסרט, שמגולל את סיפורה של להקת Queen ושל סולן הלהקה פרדי מרקורי. באמצעות דיוק בפרטים החזותיים והמוסיקליים הסרט מצליח להחזיר לחיים תקופה שפסה מן העולם ועמה אומן מיוחד במינו אשר הלך לעולמו בנסיבות הטרגיות של התפרצות מחלת האיידס באותה תקופה.
את פרדי מרקורי מגלם השחקן רמי מאלק אשר התפרסם לפני כן בסדרה "מר רובוט". על המשחק היוצא מן הכלל של מאלק בסרט "Bohemian Rhapsody" הוא זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. כחלק מרצינותו של מאלק וכדי להיכנס לדמות, הוא הרכיב את השיניים הבולטות לא רק על סט הצילומים אלא גם ביום־יום, וכך שיפר את הדיקציה הדרושה לדמותו של פרדי, וכדי לסגל לעצמו תנועות גוף כשל פרדי הוא לקח שיעורי תנועה מיוחדים. לדבר ולזוז כמו פרדי מרקורי הוא הצליח, אולם לשיר כמותו –זו כבר אופרה אחרת.
פרדי מרקורי
לא בכל ביוגרפיה קולנועית של זמר שנפטר דרוש חיקוי שירתו של הזמר, ובהחלט ניתן להסתפק בקטעי אודיו מוקלטים מהופעות ומאולפנים. כך למשל בסרט "זוהר" (זוכה שני פרסי אופיר) על חייו של הזמר זוהר ארגוב, קטעי השירה צומצמו לסצנות של הופעות. בסצינות אלו השחקן שאול מזרחי מזיז את שפתיו בזמן שבפסקול מושמעות הקלטות של זהר ארגוב עצמו מתקליטים. גם בסרט עטור השבחים "I'm Not There" על חייו של בוב דילן לא ניסו לחקות את שירתו ולמעשה אף לא השתמשו בהקלטות שלו, אלא בגרסאות כיסוי של שיריו כמוסיקת רקע לאורך הסרט ומבלי להתיימר לשיר כמותו. סרט נוסף שבו ויתרו על חיקוי שירתו של הזמר הוא הסרט "Ray" על חייו של ריי צ'ארלס, שבו השתמשו רק בהקלטות מאלבומים שסונכרנו עם תנועות שפתיו של השחקן ג'יימי פוקס.
בניגוד לגישה שנקטו בסרטים אלה, אם הבמאי רוצה לספק לצופה הצצה אותנטית יותר לחייו של הזמר, עליו לביים סצנות שירה גם מחיי היום־יום של הזמר או מתחילת דרכו של הזמר על במות בלתי מוכרות מהופעות שלא תועדו. כמו כן לעתים ההקלטות המקוריות של הזמר, אם ישנן, אינן מתאימות מסיבות שונות לסצנה שהיא בעלת משמעות לבמאי. עבור סצנות אלה דרושה השלמה של זמר אשר מסוגל לשיר דומה מאוד לזמר המקורי. באתגר הזה ניסו לעמוד בסרטים שונים, לעתים באופן מוצלח יותר כמו בסרט "The Doors" על ג'ים מוריסון, שבו השלים את השירה השחקן ואל קילמר, שגם גילם את מוריסון, ולעתים באופן מוצלח פחות כמו בסרט "La Vie en Rose" על אדית פיאף, שבו השלימה את השירה הזמרת ז'יל אגרו. מדובר באתגר גדול לא פחות כאשר הזמר המקורי הוא בעל כישרון עצום ובעל קול ייחודי כמו פרדי מרקורי.
מרקורי נחשב לאחד הזמרים הגדולים בעולם הרוק, ולא בכדי. אם לא די בהתרשמות משמיעה, ניתן להתרשם שמדובר בתופעה ייחודית לאור מאמרים שונים העוסקים בסוד קולו, חלקם מעלים הסברים משונים כגון גודל פיו או שיניו העודפות. כמו כן ניתן להתרשם מהנתונים הפיזיולוגיים של מרקורי המסבירים את יכולותיו, כפי שפורסם במאמר באתר Consequence of Sound אשר מסכם מחקר מדעי על קולו - בין השאר מנעד קולי של ארבע אוקטבות, יכולת לשיר בקול טנור אף שקול הדיבור היה בריטון, יכולת להפעיל חלקים מיוחדים במיתרי הקול וכן מהירות גבוהה מהממוצע של מיתרי הקול.
למרבה הפלא התגלה הזמר הקנדי מארק מרטל, אשר מצליח לחקות בצורה כמעט מושלמת את קולו של פרדי מרקורי. למעשה מרטל הוא מי שמשלים את קטעי השירה של מרקורי בסרט, ולא השחקן המגלם אותו רמי מאלק. חדי אוזן אולי יבחינו בהבדל בניואנסים, אבל רוב המאזינים, אם הם עוצמים את העיניים ומאזינים למרטל, שומעים את פרדי מרקורי. הדמיון ניכר לא רק באלמנטים טכניים שאותם ניתן לתרגל, כמו ויברציה, צלילות וצרידות, אלא גם בצבע הקול הטבעי שלו. מרטל העלה ל-YouTube סרטון שבו הוא שר את Bohemian Rhapsody אשר ממחיש את יכולתו וזכה ל-20 מיליון צפיות.
מארק מרטל
מארק החל את דרכו בלהקת הקנדית Downhere המשתייכת לז'אנר הרוק הנוצרי, אולם יכולתו לשיר כמו פרדי מרקורי קיבלה תשומת לב כאשר נבחן להתקבל ל"Queen Extravaganza", להקת מחווה ללהקת Queen שייסד המתופף המקורי של Queen רוג'ר טיילור במטרה לצאת לסיבובי הופעות ולהופיע עם שירי Queen. האודישנים ללהקה התקיימו און־ליין, והמתמודדים העלו לרשת סרטונים של עצמם בביצוע שירי Queen. מארק מרטל שלח קטע שבו הוא שר את השיר Somebody to Love לצלילי פלייבק ליווי. בסיום שלבי המיון נבחנו המתמודדים לתפקידים השונים כלהקה באולפן הקלטות כאשר בקונטרול ישבו מפיקי הלהקה ורוג'ר טיילור עצמו. מארק מרטל נבחר כסולן הלהקה יחד עם מתמודדים נוספים שהתקבלו לשאר תפקידי הלהקה: גיטרה, תופים ובס.
הלהקה ביצעה מאות הופעות בין השנים 2012 ל-2016 בארה"ב ובקנדה. מכאן הדרך של מרטל להיות הקול של פרדי מרקורי בסרט הייתה קצרה. בעוד שרוב קטעי השירה בסרט נשענו על הקלטות מאלבומים של Queen, חלק גדול מהפסקול הושלם על־ידי קולו של מארק מרטל לתנועות שפתיו של רמי מאלק, למשל בסצנות מראשית דרכו של פרדי מרקורי כמו בהופעה הראשונה שלו עם להקת Staffel, בסצנות של שירה אקראית בחיי היום־יום כמו בביקור משפחתו ביום הולדתו, ובסצנות של אינטראקציה עם הקהל בהופעות שבהן הוא שר אלתורים קצרים והקהל חוזר אחריו.
אף ששירתו של מרטל אינה החלק העיקרי בפסקול הסרט, לכשרונו יש חלק בלתי מבוטל בהצלחת הסרט ובתחושת האותנטיות החשובה כל־כך בסרטים ביוגרפיים. מלבד פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר זכה הסרט גם בפרסי אוסקר לעריכה, לעריכת הסאונד ולמיקס הסאונד.
בעתיד הלא רחוק, כך ניתן להעריך על־פי התפתחותן של טכנולוגיות קול אנושי ובינה מלאכותית כיום, ניתן יהיה להפיק שיר בקולו של אדם על סמך הקלטות קודמות שלו, כפי שנעשה כיום, אמנם בדיבור ולא בשירה, בסייעניות הווירטואליות המוכרות Cortana ו-Siri אשר דיבורן נשען על בסיס נתונים של הקלטות דיבור אנושי. אולם עד אז תעשיית הקולנוע תמשיך להזדקק לזמרים מוכשרים כמו מארק מרטל.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש