 |
לאיזה צדק חברתי התכוון ד"ר גל שובל במכתב הגלוי לראש הממשלה שפרסם בידיעות אחרונות?
|
|
| חדשות • חגי פורשנר • יום ה', 16/3/2000, 21:56 |
|
 |
|
| (צילום אילוסטרציה: באדיבות דין ג'נקינס) |
|
אולי אין זה ראוי "לתפוס אדם בשעת צערו", ולהתווכח עימו כשהוא מדבר או פועל מתוך כאב - אבל אם הכאב הזה מקבל אופי פומבי, יש להכיר בכך שגם התעלמות היא בלתי־ראויה; לכן ארשה לעצמי התייחסות ביקורתית למסמך (מכתב אל ראש־הממשלה ושר־הביטחון אהוד ברק) מאת הרופא ד"ר גל שובל, אשר מתאר את מצבו של רופא - ועושה זאת בכישרון מילולי ניכר - מתוך מטרה להצדיק בעיני הציבור את שביתת הרופאים בבתי־החולים (חדרי־ניתוח, מרפאות־חוץ, אישפוז־יום כירורגי ופנימי ומכונים), שבאמצע מארס מלאו לה חמישה ימים.
אומר מייד כי אין לי כל התנגדות עקרונית לכך שתועלה משכורתם של הרופאים. אציין כי אין לי שום־דבר נגד מקצוע הרפואה ("כמה מידידי הטובים ביותר הם רופאים") בכלל, ובוודאי שאין לי שום דבר אישי נגד ד"ר שובל. אבל "ידיעות אחרונות" פירסם ב-15 במארס את מכתבו של שובל בלי שום פרשנות (כותרת ראשית וכמעט כל העמודים 3-2 בקונטרס החדשות) - ואני חושב כי מן־הראוי שה"אובייקטיוויות" הזו תאוזן בוויכוח הציבורי.
הבעיה שמעלה ד"ר שובל (האמור לייצג את הרופאים בבתי־החולים) היא חמורה מאוד, בעיני, ואין אני רואה עין־בעין עימו. אחרי תיאור המקיף כמעט מחצית ממכתבו, בדבר עבודתם החשובה, הקשה והמסוכנת של הרופאים בבתי־החולים - ובעצם, שליחותם (כפי שהוא מקפיד לדייק בלשונו) - מגיע שובל למסקנות המעשיות. ועיקרן של אלה הוא על דרך השלילה:
1. אין זה מן־הראוי שבתמורה לעבודתו (שליחותו!) של הרופא, תשלם מדינת ישראל לשובל 3,800 ש"ח (שלושת־אלפים ושמונה מאות ש"ח) למשרה חודשית מלאה. אמנם, שובל למד כי עובדיה יוסף (שחוגים מסוימים מכנים אותו "רב") חושב שיש לרופאים "שכר גדול אצל הקדוש־ברוך־הוא" - אבל, כפי שמציין שובל, אין השכר הזה נקוב באותו מטבע כמו זה המשמש במכולת.
2. אין זה מן־הראוי שרופא יקבל משכורת השווה לעשרים (בערך) ש"ח לשעה - דהיינו, כארבעה־חמישה ש"ח בעבור כל חולה אשר הרופא בודק בחדר־מיון. זהו טיעון כפול: במשתמע, מן־הראוי כי כל חולה כזה יהיה "שווה" יותר מאשר חמישה ש"ח (כנראה, לפי נתוני שובל: 19 ש"ח); ובאופן נחרץ, מן־הראוי כי שעת־עבודה של רופא תהיה יקרה יותר מאשר זו של שמרטף או של עוזרת־בית (לפי הנתונים של שובל, המצב כיום הפוך).
3. אין זה מן־הראוי כי רופאים צעירים ישתכרו פי־חמישה פחות מן המצילים בחוף הים של תל־אביב; אמנם (כפי שמקפיד שובל לציין), הרופאים אינם עדיפים על המצילים - אבל אלה־האחרונים עובדים "אפילו פחות חודשים בשנה מאשר המורים", ומשתכרים (לפי הנתונים של שובל) משכורות־עתק של 20 אלף (בערך) ש"ח לחודש.
4. אי־צדק חברתי הוא מצב, שבו טכנאי־מחשבים מקבל 80 דולר לשעה בעוד שרופא מקבל 20 ש"ח לשעה.
5. היישום הנאות להבטחתו של אהוד ברק, בתחום הצדק החברתי, הוא: ביטול המצב ש"כל מיני מאכערים בעיריות, במפעל־הפיס, ובכל מיני קבוצות־לחץ כחברת־החשמל" מקבלים "פי שלושה ממה שמקבל רופא".
*
שובל קיבל מ"ידיעות אחרונות" יריעה רחבה (בערך 1200 מלים - פי שלושה מכל מאמר דעתני) - וניצל זאת לרעה. רצונו להיות ממליץ־מדיניות אצל ראש־הממשלה? בבקשה - אך הוא לא יהיה היחיד: ברצוני לברר את המשתמע מהמלצותיו לעניין הצדק החברתי.
לא נראה לי כי שובל רוצה לעבוד כמו טכנאי־מחשבים (תמורת 80 דולר לשעה), וברור כי אינו רוצה לעבוד כמו עוזרת־בית או כשמרטף; ממילא, הוא משווה את הרופאים בעיקר לעובדי השירות־הציבורי - ובמיוחד ל"מאכערים" ול"קבוצות־הלחץ" (פי־שלושה ממשכורתו של הרופא ד"ר שובל, כלומר 11,400 ש"ח לחודש), ולמצילים בחוף־הים של תל־אביב (20,000 ש"ח לחודש). נניח כי הממוצע בין שני אלה (15,700 לחודש) יספק את צורכי המכולת של ד"ר שובל; האם תהיה זו תמורה הולמת לשליחותו של הרופא?
והאם אין שליחותו של הרופא כוללת גם דאגה לאחיות ואף לעובדי המינהל והמשק והניקיון בבתי־החולים (שלא לדבר על רופאי־המשפחה), ולהתחשבנותם עם המכולתניק שלהם? איזה פער־משכורת בין הרופא לבין שותפיו־לשליחות - שאינם מוזכרים אפילו פעם אחת באלף מלים - יהווה מצב נאות בעיני שובל?
והאם משכורת כזו תהווה פתרון לשעות־העבודה המרובות? או רק להיעדרו של מיזוג־אוויר בחדרי־הניתוח? שובל וחבריו לא יצאו לשביתה על עניינים אלה, וכנראה מותירים אותם לפתרון באמצעות שביתה של חולים (המסתכנים כשהם מפקידים את חייהם בידי רופאים שעובדים 36 שעות ברציפות, ואשר שבוע־העבודה שלהם כולל גם את יום שישי) או באמצעות שביתה של טכנאי מיזוג־אוויר (אשר גם הם מוכרחים להתחשבן במכולת)...
שובל קובע כי הרופאים (בבתי־החולים) מצילים חיים. נכון (לפעמים) - אבל סיבת־המוות העיקרית (לפי מחקרי אירגון־הבריאות העולמי) היא העוני, אשר מניעתו אינה נכנסת כל־עיקר לשיקוליו ולכתיבתו של שובל. האחריות שלו - המופיעה אצלו רק בהקשר של עבודתו/שליחותו בבית־החולים - היא, כפי שהוא כותב, "כאבן־ריחיים על הצוואר"; מכאן אפשר להסיק כי ה"צדק החברתי" של שובל כולל רק את הרופא, אשר שווי־הערך לו (על־פי הטקסט, ש"ידיעות אחרונות" העניק לו מעמד אובייקטיווי) הם "מאכערים" בעיריות וקבוצות־לחץ אחרות.
אם כך, מפוקפקת היא התייחסותו למקצועו כאל "הקדוש והנעלה ביותר עלי אדמות".
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש