 |
|
פרוייקטי בנייה לאוכלוסיות חלשות הם התקבצות מכוונת על ידי הממשל, המספקים לאלמנטים השליליים באוכלוסיות אלה מרחב פעולה חופשי. מדוע אדריכלות בריאה לא תקים שכונות מצוקה שאין בהן תקווה.
|
|
| סביבה • יוסי מטלון • יום ה', 20/11/2008, 0:22 |
|
| |
בפריז, מערבה מאזור העסקים "לה דפאנס" (מקרה־מבחן בפני עצמו), ראיתי ממרחק רב מבנים מוזרים, מגדלים צבעוניים הצבועים בצבאי הסוואה צבאיים. ממרחק הבנתי שיש כאן בעיה, מיד הפסקתי להביט במגדלים המבריקים, התקדמתי בעקבות ליבי. חשבתי כי גם בפריז האינטלקטואלית יצרו שכונת מצוקה למהגרים, יצרו מה שנקרא בארה"ב "פרוייקטי מגורים" ("housing projects") או בקצרה "פרוייקטים". מרחוק ראיתי מבנים שאמרו לי "בוא לכאן וראה בעיה".
"פרוייקט" פבלו פיקאסו בפריז (צילום: יוסי מטלון)
הלכתי בעקבות רגליי, עזבתי מיד את הכיכר המונומנטאלית שבדפאנס ואת כל גורדי השחקים שמסביב, וככל שהתקרבתי למבנים המעוגלים הללו הרגשתי יותר סכנה, יותר אי־נוחות. הייתה לי הרגשה דומה לזו שחשתי בעבר בניו יורק. בעיר שבה עבדתי על "פרויקטים", מבנים למגורים שנבנו בברוקלין והיו מיועדים בכוונה מכוונת למעוטי יכולת מכל דת, לאום או גזע. בברוקלין בודדו את שכבת האוכלוסיה הענייה בעשרות מגדלים מלבניים, והמקום הפך לכישלון. בהתנסות אחרת שהיתה לי בניו־יורק, במקום אחר שהיה מפחיד כל תייר או תושב - בהארלם, יצרו אדריכלות משלבת ומאחדת. האוכלוסייה השתלבה עם הארכיטקטורה והסגנון המקומי. בהארלם בנו מבנים רגילים בעלי חזות מקומית שהשתלבו גיאומטרית עם העבר והעתיד. למבנים אלו היתה דרישה רבה. עשירים ועניים שכרו או קנו דירות בהארלם, שם לא יצרו מתחם רק למיעוטי יכולת או עבור מהגרים. כיום האזור, שהיה פעם מסוכן, מבוקש מאוד על ידי כולם. לעומת זאת, בפרויקט בפריז האדריכל בודד דחק והפריד, יצר צורות אי־רגולריות לחברה אי־רגולרית. המתכנן "עצבן" את המורפולוגיה במקום להרגיע אותה. הוא יצר תמונה שונה לאוכלוסייה אחרת.
לשכונה הזאת בפריז יש שם: Pablo Picasso Cités בנאנטר (Nanterre). גם שם קוראים לשכונות הללו "פרוייקטים". המקום היה מאוד שקט, למרות זאת שמעתי שפות שלא נשמעו כמו השפה הצרפתית, ראיתי מהגרים ממקומות שונים שהגיעו ל"פריז" המעוצבת שתוכננה "רק" עבורם. מגדלים מעוגלים, צבועים בצבעים מוזרים, צבעי הסוואה שמטרתם אולי להסתיר את תוכן המבנים. לצילינדרים הללו יש פתחים, חלונות בצורות מוזרות, במגדלים הללו לא ראיתי חיים.
ראיתי שם אזור סגור, מגודר בגדר רגשית. יש שם שכונה כמו ה- gated community של עשירי תל אביב החדשים שמקימים לעצמם ולדומים להם שכונות סגורות שיגודרו בגדר פיזית להגנתם הרגשית.
מבט מהרחוב (צילום: יוסי מטלון)
הצרפתים בנו ריכוז סמיך של מבנים גבוהים שמכילים ריכוז גבוה של אנשים משכבה סוציאלית אחת. שכבה סוציאלית הזקוקה לעזרה. עזרה אמיתית יכולה להגיע על־ידי חלוקת האוכלוסייה הזאת במספר מקומות, עזרה יכולה להגיע על ידי אינטגרציה ולא סגרגציה. ללא עזרה אמיתית, סמים ושאר פשעים יהיו ויתרחשו בכל פינה או סיבוב. רק חיבור מחושב ומתוכנן יכול לבודד את הרע ולהעצים את הטוב. הבידוד וההרחקה (not in my back yard – n.i.m.b.y), מבודדים את האלמנטים השלילים ומספקים להם מרחב פעולה נטול השפעות חיוביות.
בפרויקט פאבלו פיקאסו בנאנטר רואים התקבצות, המכוונת על ידי הממשל, של שכבת אוכלוסיה בעייתית שזקוקה, מסיבות רבות - סיבות שלא אוהבים - ליחס מעודד, מרסן ומפיח תקווה. בפרויקט פאבלו פיקאסו אפשר לחוש בזעם שהתפרץ בעבר ועלול להתפרץ שנית. במידה וקברניטי פריז לא יטפלו בשורש הבעיה, נראה גל זעם חדש שישטוף את המתחם הזה. אדריכלות חולה יכולה ליצור חוליים חברתיים. ניקולא סרקוזי, הידוע בגישתו נגד המהגרים הצעירים, כינה את הצעירים האפריקנים שחיים ב"פרויקטים" בתואר "scum".
אדריכלות בריאה מונעת מחלות. אדריכלות וסביבה נכונות יכולות לטפל בכל המעגלים החברתיים ואף לרפא חברה חבולה, מרובה במשקעים שליליים, חברה פגועה. אדריכלות קואופרטיבית יכולה למתן קיצוניות אנושית.
(המאמר פורסם לראשונה באתר ArchiTimes).
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש