מדי פעם אני נוהג להראות כיצד שימושים שונים בשפה חושפים כוונות ומחשבות, שלעיתים אין מודים בהן (דוגמאות לכך ניתן למצוא באתר הבית שלי).
הדוגמה הנוכחית היא השימוש של אנשי ש"ס בביטוי "שיויון לילדי ישראל." לרוב הביטוי הזה הוא חלק מטענה בסגנון "אנחנו לא סחטנים - רק רוצים שיויון לילדי ישראל."
נתעמק לרגע בשימוש במיליות הקישור. השוו בין הניסוחים הבאים:
1. שיויון לילדי ישראל - השימוש המקובל בקרב דוברי ש"ס.
2. שיויון עם ילדי ישראל.
3. שיויון בין ילדי ישראל.
נתחיל מהניסוח השני. משתמע ממנו שיויון של מישהו שאינו שייך לילדי ישראל - עימם. למשל "נשים ראויות לשיויון הזדמנויות עם גברים."
הניסוח השלישי מדבר על שיויון בתוך קבוצה אחת. למשל: שיויון בין כל אזרחי המדינה.
ומה משמעות הניסוח הראשון, בו משתמשים דוברי ש"ס? משמעותו שיויון לקבוצה מסוימת, בהשוואה לקבוצות אחרות. למשל שיויון לאוכלוסיה הערבית.
מכאן שכוונת הדוברים היא למעשה זו: אנו מעוניינים בשויון בין מערכת החינוך שלנו למערכת הממלכתית - על־מנת שילדי ישראל (שלומדים אצלנו) יזכו לשיויון. הלא ניסוח מקביל היה לומר "אנו מעוניינים בשיויון לילדי ש"ס." וההקבלה ברורה.
ניתן, כמובן, לומר שאלו דיקדוקי עניות; ושבכל מקרה ידוע שלא כל הפוליטיקאים שפתם עשירה ומדויקת. יתכן.
אולם אני סבור שלמרות שייתכן וראוי שיהיה שיויון בין כל ילדי ישראל (או ליתר דיוק, כל ילדי אזרחי ישראל) - כל עוד קבוצות שונות תחשובנה שרק השייכים להן הם ילדי ישראל, הן תמשכנה לשאוף ללא הצלחה לשויון עם ילדי ישראל. שיויון עם העולם המודרני.
בקרב זה, שלא כמו בקרב הפוליטי, כמעט שמובטח להם הפסד.
(אגב: במקורותינו כבר דובר על מי שהוציא את עצמו מן הכלל...)
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש